חלק מהמשתה הרביעי

בשנת 1993 הוצג במוזיאון לאמנות ישראלית ברמת גן מיצב פיסולי גדול ממדים בשם המשתה השביעי. על רצפת האולם הגדול הוצבו תבליטים, שיצרו מעגל גדול וגבוה, מעין “מעגל מוות”. בכל אחד מן התבליטים, שהרכיבו את המעגל, נראו גופות אנושיות בתנוחות שונות, שקועות חלקית בתוך המשטח האפור-כחלחל. צופי המיצב היו “אורחים” במשתה השביעי ויכלו לשתות מתוך 400 כוסות יין אדום, שנמזגו מבקבוקים שהוצבו במרחב. הנוכחים קישרו את השתייה לביטוי “אכול ושתה, כי מחר נמות”, או לריטואלים פגאניים-קרנבליים-בכחנליים, המשלבים מוות והנאות גופניות. היין האדום הדהד את דמו של ישו ושימש גם כאמצעי לטשטוש התודעה, להטבעת היגון על המוות ההמוני סביב. תמונה סוריאליסטית של משתה בחלל מורבידי, שבו מעגל מוות ביצתי ובולעני, מעין גרסה עכשווית לתופת של דנטה אליגיירי (Dante) או לשערי הגיהנום של רודן (Rodin).