חלל התצוגה החדש גלריה דֹב נפתח עם ״קריאה ומענה״, תערוכה זוגית של שני אמנים מדורות שונים – רועי רוזן ואריאל גיל גרינוולד. תהליך העבודה על התערוכה החל בתגובה יצירתית מפתיעה של גיל גרינוולד (תלמידתו לשעבר של רוזן) לעבודת הוידאו שלו "להסביר את החוק לקוואמה" (2020), שגרסה מקוצרת שלה מופיעה בסרטו "קפקא לקטנים" (2022). הוידאו הוא מונולוג של תיאורטיקנית משפטית בשם עדה בנימיני, החוקרת את הדרכים שבהן החוק הצבאי הישראלי בשטחים הכבושים מתמודד עם סוגיית ההגדרה, השיפוט והענישה של ילדים פלסטינים. במהלך המונולוג נודדת הדוברת להרהורים על הזדקנות, מחלה ומיניות. בתגובה, יצרה גיל גרינוולד עבודת טקסט-דימוי, אשר נכתבה מתוך נקודת המבט של המאהבת הצעירה של הדוברת המוזכרת לרגע במהלך המונולוג. בניגוד לעומס הרגשי והפוליטי של הוידאו, הטקסט מאופיין בשפה יבשה וכמעט ביורוקרטית, למשל בתיאור תוספי התזונה שלוקחת עדה לפני השינה.

משם בחרה להתמקד גיל גרינוולד בקו שחוצה את עבודתו של רוזן לאורך עשורים ופרויקטים ושמעסיק גם אותה – שאלת הילדות, ההתבגרות והזקנה, המגלמות באופן אינהרנטי את אפשרות המוות והחרדה ממנו. עבודות שנוצרו במרחק שנים זו מזו, מתוך הקשרים שונים לחלוטין, מתכנסות סביב אותו עיסוק ואותה החרדה. כך למשל, גיל גרינוולד בחרה  שני ציורים שרוזן צייר ב-1985, בהיותו בן 22, "אבל ילדות" ו"ציפור מתרחקת".  בתגובה לציור "אבל ילדות" יצרה גיל גרינוולד את העבודה "ילד פלא". עבודה זו היא גם רמז למוטיב זוג הירחים, המופיע במספר עבודות בתערוכה: "חיה ומות כאווה בראון #33  (שני ירחים ושפמפם)", "דלת עץ", "שַׁן" וגם בעבודת הטקסט-דימוי שהחלה את התהליך "המאהבת הצעירה". מימד הלילה של הירחים הופך להיות רעיון מארגן של התערוכה, בדגש על הרגע של לפני השינה, רגע של מפגש בין מבוגר לילד סביב טקסט (סיפור לפני השינה, אשר לא פעם מכיל רכיבים ותיאורים "לא לילדים").

מתוך ההיגיון הזה התפתח הלוח הכחול המתפקד כרקע של ים (או לחילופין שמיים) בלילה, וכלוח (שההקשר הלימודי גם הוא לרוב מפגיש בין מבוגר לילד). על הלוח מופיעים ארבעה רישומים של רוזן שלא נכללו בגרסה הסופית של ספר האמן שלו "הסוחר העיוור" (1989–1991). הספר לא רק מאמץ את נקודת המבט של שיילוק מה"סוחר מוונציה" של שייקספיר, אלא גם מספק פרולוג למחזה, והיסטוריה פרטית לשיילוק: לפני שהפך למלווה בריבית, שיילוק היה סוחר זכוכית עד לאירוע דמוי פוגרום שבמהלכו נאנסה ונרצחה אשתו, ועיניו נוקרו. לפיכך, כל הרישומים המתארים סצנות בהן שיילוק נוכח על הבמה הם "רישומים עיוורים", שבוצעו בעיניים עצומות. לצידם יש גם רישום ״רואה״ אחד ובו פורשיה חובקת את המאהב שלה, באסאניו, שמופיע כמבוגר-תינוק. בעוד רישומי הספר המקוריים הוצגו לא פעם, מופיעים בספר במהדורת הספר ונמצאים כיום באוסף מרכז פומפידו, הרישומים הדחויים שבחרה גיל גרינוולד לא הוצגו מעולם.

על הלוח מופיעות גם העבודות של גיל גרינוולד: "תכנון ואזהרה" אשר מהדהדת דימוי של רוזן מתוך ספרו "לוסי חולה", וגם את הביוגרפיה האישית שלו, "מטוסי נייר" (שהם מטוסי קרב ילדיים בהדפס רשת על נייר), והעבודה "ילד גונב אוכל מהמקרר" שהדימוי המקורי עליו התבססה גיל גרינוולד נלקח מתוך משחק המחשב The SIMS, שהיה פופולרי במיוחד בשנות ה2000 ובו ילדים יצרו וניהלו משפחות ובתים וירטואלים. הלוח הופך להיות אולי "Vision board" הקשור בדרך כלל בתכנון חלומות ופעולות עתידיות, פעולה שמתרחשת לא אחת בפנטזיות שלפני השינה.