נדנדה

בלב הפסל נדנדה מצוי אלמנט של הפתעה. במבט ראשון, הכול נראה תקין ושגרתי: דמות יושבת בצדה האחד של נדנדה, בעוד הצד שממול אינו מאויש. המושב הריק ממתין לדמות נוספת, נעדרת, שתחבור לראשונה לתנועת נדנוד עולה ויורדת, אך למרבה הפליאה, הכול סטטי, והסיטואציה בכללותה אינה הגיונית, שהרי משקלה של הדמות הבודדת אמור היה למשוך אותה מטה ולא להותירה מעלה, מורמת מעם. שיבוש מפתיע זה הוא מקור כוחה של העבודה.